חזית ותשתית כלכלית-חברתית
כיצד עיר נמל אפורה ומתפוררת, אשר נשענה שנים על תעשיות מסורתיות ונמל גדול, משנה בתוך עשור את פניה והופכת למטרופולין משגשג, צבעוני ומודרני המושך כ-מיליון תיירים מדי שנה. בילבאו נודעה במשך שנים רבות בעיקר כעיר תעשייתית ומזוהמת המתחזקת עירוניות כאוטית ודיסטופית. כיום, היא עיר שירותים, נקייה ומתקדמת שזוכה בפרסים על ניהול טוב, ניקיון וקיימות, ונחשבת לאחת מדוגמאות המופת לשינוי אורבני במאה ה-21. אפקט בילבאו סימן את ראשית עידן ההתחדשות העירונית בעולם דרך מונומנטים עירוניים ראוותנים והיווה השראה לערים רבות בעולם להניע תהליכי רענון אורבני. אולם, בדיקה ובחינה מעמיקה יותר של המהלך מגלה תמונה אחרת; מוזיאון גוגנהיים אשר סימל יותר מכל את השינוי של בילבאו היה רק החזית לפרויקט עתיר המימדים שהגיע לשיאו בתחילת המאה ה-21 בלב המחוז הבאסקי. הפרויקט לווה מאחורי הקלעים בהשקעות ציבוריות חסרות תקדים שהופנו בעיקר לשדרוג התשתית המקומית- פיזית וחברתית. במאמר זה PIANOSA בוחנים את תהליך ההתחדשות העירונית בבילבאו, דרך מהלך התפתחותו, השפעותיו על המרחב האורבני והתייחסות לדיון המחקרי אודות הצלחתו של הפרויקט והשפעותיו על העיר. במקרה הנוכחי, מעניין לראות כיצד כאשר משולש ההון-שלטון-חברה אזרחית פועל בשיתוף פעולה ניתן להגיע להישגים מרשימים. בנוסף, כיצד פרויקטי התחדשות הכוללים השקעות פיזיות, חברתיות וכלכליות, עשויים להוות מחולל לשינוי איזורי משמעותי ואפילו ליציאה ממשבר כלכלי.
רקע
מחוז הבאסקים שוכן בצפון מרכז ספרד, גובל בצרפת ובמחוזות נבארה, קנטבריה וקסטייה. הבאסקים נחשבים לאחד העמים העתיקים (והגאים) באירופה; שטחם המקורי נחלק בין ספרד וצרפת בסמוך באיזור מפגש הרי הפירנאים והאוקינוס האטלנטי. האיזור הדרומי של המרחב, הנכלל בגבולות ספרד, הופרד לשני מחוזות: הבאסקים נבארה. בילבאו היא העיר הגדולה ביותר במחוז הבאסקים ונחשבת למרכז התרבותי והכלכלי באיזור. בעיר מתגוררים כ-350 אלף תושבים ובמטרופולין כמיליון.
שטח- 41.3 קמ"ר
צפיפות- 8,575 נפש לקמ"ר
תמ"ג לנפש- 31,288 יורו (ספרד- 23,721).
שיעור אבטלה- 9% (ספרד-15%).
עד אמצע המאה ה-19 כלכלת המחוז נשענה בעיקר על חקלאות מסורתית. החל מאמצע המאה התגלו מחצבי ברזל באיזור ומתחילה להתפתח תעשיית ברזל ענפה מה שמאיץ את התחזקותו הכלכלית של האיזור. בתקופה זו נפתח נמל בילבאו ומתקיימים קשרי סחר ענפים בין בילבאו לערים בבריטניה ובסקנדינביה (כיום, הנמל מייצר מעל 10,000 מקומות עבודה במחוז). תעשיות הפלדה והברזל, פעילות ימית ענפה, מסחר בינלואמי ובהמשך המאה ה-20 גם נייר, אלקטרוניקה וכימיקלים האיצו את התפתחות האיזור והובילו לשגשוג כלכלי שנמשך תקופה ארוכה במיוחד.
אולם, החל מסוף שנות ה-70, במקביל למשבר העולמי, החל המחוז להישאב למשבר כלכלי חריף הנמשך כ-שני עשורים; תחרות עזה בענף הברזל יחד עם משבר כלכלי שפקד את ספרד גורמים לסגירת חברות רבות באיזור וליצירת אחוזי אבטלה גבוהים במיוחד(כ-25% מובטלים). העובדה שהמחוז נשען על תעשיות מאד ספציפיות ולא הצליח ליצור מקורות הכנסה נוספים עד אז (לדוגמא תחום התיירות שהיה לא מפותח לעומת שאר ספרד) גרמה למשבר להכות בעוצמה ייחודית במחוז הבאסקי. בשלב זה ה-BAC (הממשל המקומי) מבינים כי יש צורך בשינוי משמעותי ובחיפוש אחר פתרונות ומהלכים שיוציאו את המחוז מהמצב הכלכלי הקשה, ויצליחו למשוך השקעות ומקורות הכנסה נוספים.
בפתח שנות ה-90 החל התהליך שעל הרקע שלו מתרחש הניתוח של PIANOSA: "ההתחדשות העירונית בבילבאו". בשלב זה, לאחר שני עשורים של משבר, קברניטי האיזור מחליטים לקחת הלוואות גדולות מהאיחוד האירופי וממשלת ספרד כדי להוציא את המחוז מהמצב הכלכלי הקשה. הכל מתחיל באסטרטגיה, והדרך של קברניטי הממשל היא לפתח את פנינת המחוז בילבאו, ולהפוך אותה ללב הפועם של האיזור. ההשקעה הניכרת באותה התקופה היא ריכוזית; הבאסקים מכוונים את ההשקעות לבילבאו אשר עתידה להפוך למנוע והמחולל לשינוי. חשוב לציין שהממשל הבאסקי קיבל סמכויות אוטונומיות כלכליות נרחבות מהממשל הספרדי, על רקע המאבק הבאסקי לקבלת עצמאות ולהיפרד מספרד. באותה תקופה, לבאסקים יש גישה נרחבת למשאבים הכלכליים של הממשל, ועל פי כן, הם מסוגלים לבצע באופן עצמאי השקעות נרחבות באיזורם. הדגש היה על פיתוח תעשיות שירותים וידע שיחליפו חלק מהתעשיות המסורתיות של האיזור; נעשו ניסיונות לפתח את תחום המדעים והטכנולוגיה ובהתאם לזאת החלו לקום גופים ממשלתיים מדעיים וטכנולוגיים ( CVT- basque council of technology, PTI- plan for industrial technology). הכוונה של ממשלה הבאסקית הייתה למשוך השקעות זרות שעד אז נמנעו מפעילות באיזור, על רקע הכישלון של התעשיות המסורתיות, האלימות הפוליטית של ETA (המחתרת הבאסקית) ומצב התשתיות הירוד בתוספת זיהום הקרקע, המים והאוויר. מטרה חשובה נוספת הייתה השקעה ופיתוח של הגורם האנושי באיזור; תכנית כלכלית-חברתית התהוותה במקביל לפיתוח התשתיתי דרך תכנית אסטרטגית מפורטת ומלאת יעדים לחיזוק האוכלוסייה המקומית.
בין השנים 1990-2005 המחוז משנה את פניו לחלוטין וחוזר להיות האיזור המשגשג שהיה טרם המשבר. הכל מתחיל באסטרטגית פיתוח תשתיתי; בנייה מחודשת של דרכי התחבורה ושדרוג מערכת הרכבות, הקמת טרמינל חדש בשדה התעופה, הקמת גשרים המחברים בין שני צידי המטרופולין, עדכון מערכת הניקוז העירונית הם רק חלק מהפרויקטים הרבים והנמרצים שהתרחשו בעיר. האסטרטגיה הכלכלית הייתה שהפיתוח התשתיתי ייצר מקורות עבודה וייענה על הצורך המיידי, ובמקביל תיעשה עבודה חברתית שתייצר הון אנושי, אשר ישמש כמשאב העיקרי של המחוז בעתיד. כמו כן, בעזרת פעולות פוליטיות הצליח הממשל להעביר לשליטתו את האוטוסטרדה A-8 המחברת את צפון ספרד לצרפת וליצור הכנסת סכומי כסף בלתי מבוטלים. השקעות כבירות זורמות לתחומי החינוך, התרבות והבריאות, תוך כדי השקעה במרכזים מושכי תיירות (כדוגמת מוזיאון גוגנהיים) מחזירים את ארץ הבאסקים לדרך המלך והופכים אותה למרכז.
סקירה
התחדשות עירונית - השקעות בתשתית פיזית ואנושית (ובסמלים)
כאשר עיר תעשייתית כושלת החליטה בשנות ה-90 להוציא 228.3 מיליון דולר על מוזיאון אמנויות מודרני, המבקרים קטלו את הרעיון וטענו כי הוצאת סכומים עצומים על בניין לא רלוונטי וגרנדיוזי בתקופת משבר כלכלי הוא מהלך מיותר ומסוכן. בינתיים, המוזיאון קיים כבר 24 שנים ומושך כ-מיליון מבקרים מדי שנה (לפני הקמתו ביקרו בעיר פחות מ-100 אלף מבקרים בשנה). למרות הניסיונות שנעשו במקומות אחרים בעולם לחקות את "אפקט בילבאו", לא ניתן למצוא דוגמאות מתאימות. בשפילד שבבריטניה למשל, נפתח מרכז המוזיקה שציפה למשוך כ-400 אלף מבקרים מדי שנה, אך נכשל ונסגר עוד באותה השנה. אז מה סוד הקסם של בילבאו, ולמה דווקא בה ההתחדשות העירונית הצליחה כל כך יפה ? בחלק זה נסקור את מהלך ההתרחשויות ונצביע על הדרך שהובילה את הבאסקים להצלחה כל כך מרשימה.
התחדשות עירונית מתייחסת לתיקון ושיפור של מכלול בעיות עירוניות; חידוש וחיזוק אזורים הסובלים מהידרדרות פיזית או חברתית, שימוש מושכל בייעודי קרקע, שיפור מערכות התחבורה ושימור מבנים ישנים. החידוש מאפשר טיפול בשחיקה פיסית של תשתיות, שמירה על שטחים פתוחים, משיכת אוכלוסייה, המרצת פעילות כלכלית ושיפור תדמיתן של ערים. לכל אורך המאה ה-20 התרחשו הליכי התחדשות רבים בעולם, חלקם ציבוריים, אחרים פרטיים ולעיתים משותפי הון-שלטון. רבים מהפרויקטים זכו לביקורת ציבורית ומקצועית, בעיקר על רקע חוסר היעילות החברתית, אי שקיפות, וגם כיוון שלטענת רבים, הם משמשים בעיקר כמנגנון כלכלי המשרת את בעלי ההון. מספיק להסתכל על המרחב הישראלי, ובמקרים רבים לראות כיצד ההתחדשות נעשית על מנת לגזור קופון, ולא בהכרח כמנגנון לשיפור תשתית חברתית-פיזית אזורית. אמנם אפקט בילבאו נודע בעיקר סביב ההשפעה של מונומנטים גרנדיוזים, ויכולתם להוות מחולל שינוי בסביבה האורבנית, אך התמונה האמיתית מורכבת ומעניינת יותר. בחלק זה נבחן את מהלכי השינוי שהתרחש בבילבאו דרך 3 המהלכים הבאים : השקעות כלכליות בתשתית, בהון אנושי ובסמלים.
הפרויקט בבילבאו מכיל את כל הפרמטרים להגדרת התחדשות עירונית, יש בו השקעות TOP BOTTOM ולהיפך, ניתן למצוא תכניות אסטרטגיות מפורטות, יש בו אינטרסים ציבוריים, חברתיים וכלכליים נרחבים, וניתן לומר שמשתתפים בו חלקים נרחבים מאוכלוסיית המחוז. למעשה, האינטרס המשותף במהלכי ההתחדשות בולט בכל חלק בתכנית; כמעט בכל פעילות ומהלך כלכלי שנעשה בבילבאו, האינטרס הציבורי מודגש וברור לכל, ויותר ברור, כיצד שיתוף הפעולה בין המשולש המרכיב ומייצר את המרחב הון- שלטון וחברה אזרחית, מתפקד כאורקסטרה מאומנת היטב.
השקעות תשתית
כאמור, בסוף שנות ה-80 עומדת העיר בפני קריסה, התעשיות המסורתיות והמיושנות הפכו ללא רלוונטיות, האבטלה בעיר הגיעה לממדים עצומים (מעל 30%), מרכז העיר המיושן נתפס כמקום בעייתי בעיניהם של תושבי העיר והתיירות הנכנסת אל העיר כמעט לא הייתה קיימת. בעיה נוספת אתה התמודדו תושבי העיר, היא הדימוי הרע שדבק בה; מנמל בילבאו ועד העיר מפרידים כ-30 ק"מ, לאורך הנהר נראו במשך שנים מפעלי תעשיה רבים ומספנות שהיוו חלק מרכזי בנוף של מטרופולין בילבאו. המספנות והרציפים הגיעו למעשה עד מרכז העיר בילבאו והפכו את הנהר למזוהם מאד ואת מרכז העיר ללא רלוונטי. מפעלים מיושנים ומזהמים, תחבורה ברמה מאד נמוכה וכח אנושי בעייתי היוו גורמי רתיעה למשקיעים ותיירים פוטנציאלים.
עגורן המשמש כאטרקציה תיירותית. מנופים ומספנות לאורך הנהר היו חלק אינגרטלי מהנוך של בילבאו עד סוף המאה ה-20
ברמה התשתיתית, הוקמה בעיר מערכת רכבות משוכללת, תחתיות ועיליות שהפכו את המטרופולין לנגיש במיוחד, מערכות הניקוז הוחלפו לחלוטין במערכות חדישות ומתקדמות ביותר. בשנת 2000 נחנך הטרמינל החדש בשדה התעופה של בילבאו (תוכנן ע"י סנטיאגו קלטרווה). במקביל להרחקת הרציפים ממרכז העיר הורחקו גם מפעלי התעשייה על מנת להפחית את כמויות זיהום האוויר. לבסוף, הדובדבן שבקצפת היה המוזיאון כאשר יחד איתו נבנו עוד 2 מתחמי תרבות: היכל הקונצרטים, ובניין לימוד לאמנים צעירים. כמו כן 3 גשרים חדשים להולכי רגל הוקמו במרכז העיר במטרה לחבר את 2 גדות הנהר ובייחוד את מתחם האוניברסיטה. כבישים עמוסי נתיבים שפעלו במקביל לנהר פונו ובמקומם הוקמה טיילת חדישה ונקיה, בסמוך לקו נת"צ ורכבת עילית. החל מסוף שנות ה-90, בתהליך שלוקח יותר מעשרים שנים, תושבי בילבאו נתונים לאיכות חיים ירודה במיוחד, כאשר אין כמעט איזור בעיר שלא היה נתון לעבודות התשתית הנרחבות שבוצעו במרחב. במהלך שנות העבודות על תשתית העיר, אוכלוסייתה מצטמצמת בכ-3%, אך רמת האבטלה יורדת והממשל מצליח לגייס רבים מתושבי האיזור להשתתף בפעולות התשתית.
השקעות חברתיות מקומיות
לישפור התשתית החברתית-אנושית התהוותה "אגודת מטרופולין בילבאו-30" שהוקמה ב-1991 והיתה אחד הכוחות המניעים המשמעותיים מאחורי תהליך ההתחדשות העירונית בבילבאו. מטרתה של האגודה הייתה להפוך את בילבאו תוך שני עשורים לסביבה אורבנית המסוגלת למשוך רעיונות, פרויקטים והשקעות ע"י מה שהוגדר על ידיהם "הנכס היקר ביותר של מטרופולין בילבאו" - התושבים המקומיים. מבחינתם, חיזוק ההכשרות והידע של המקומיים היווה תנאי נדרש להצלחת התכנית להחייאת המטרופולין, והחזון אשר חוזר שוב ושוב במסמכים האסטרטגים הוא "אנשים מחויבים שמונחים ע"י ערכים חברתיים משותפים".
הבעיה עיקרית שעמדה בפני קברניטי האיזור הייתה חולשתה של האוניברסיטה המקומית וכח מקצועי מקומי ברמה נמוכה. השינוי בבילבאו לא פסח על התושבים ועל התחום החברתי ונצפו שינוי גם בתחומים אלו. הסוכנויות Surbisa ו- Lan Ekintza הוקמו במיוחד בכדי להתמודד עם בעיות חברתיות אשר נבעו מהמשבר העירוני שפקד את בילבאו בסוף שנות ה-70 . Surbisa נוצרה כסוכנות שיקום שכונות ועבדה בעיקר בחלקי העיר שנפגעו בהצפות שפקדו את העיר וגרמו נזקים כבדים לעיר העתיקה בשנת 1983. Lan Ekintza הוקם בשנת 1998 במטרה לקשר בין אזרחים אשר נפגעו מהמשבר בתעשיות המסורתיות ולספק להם הזדמנויות עבודה חדשות - עבודות התשתית הנרחבות באיזור סיפקו לרבים מקור עבודה זמין.
אחד המהלכים החשובים שהתרחשו בתהליכי ההתחדשות בבילבאו הייתה ההשקעות בדיור ציבורי והתחדשות סביבתית מתוכננת. שכונות מרכז העיר סבלו מזיהום אוויר, עוני ומרמת חיים נמוכה במיוחד, שכן הם נכלאו בין אוטוסטרדות רחבות ובין מספנות הנהר. פעולות אסטרטגית של התחדשות עירונית כללו פינוי מפעלים, כבישים ותעשייתיות מזוהמות שאינן בשימוש ממרכז העיר, במקרים רבים הוקמו במקומם מבני דיור מוגן ובר השגה, כל זה מתבצע במסגרת של קידום שיתוף אזרחים בקבלת החלטות. אחד הפרויקטים המוכרים ביותר שהתרחש בשכונת Bolueta בה נבנו על שטחי מפעל ישן ומזוהם 1100 דירות, מתוכם מעל 600 הוקצו לדיור ציבורי בר השגה ! פרויקט בניית הדיור הציבורי שם דגש על ארבעה יסודות: חיסכון באנרגיה, נוחות אקוסטית ותרמית גבוהה, איכות אוויר פנימית ושימוש בעקרונות בניה ירוקה. הכדאיות הכלכלית של הפרויקט נתמכת על ידי המגזר הפרטי האחראי על הבנייה ובסופו של יום, קבלת 40% מהדירות בבניין.
התחדשות עירונית סמלית
גוגנהיים הוא דגם של מוזיאונים שקיים ברחבי העולם ומטרתו רווח כלכלי. למרות זאת, ראשי העיר ידעו כי בנייתו של המוזיאון תהיה יקרה במיוחד ויתכן כי לפרויקט לא תהיה הצלחה כלכלית. כמו כן, החשש מתגובה קשה של הציבור הבאסקי בעקבות בזבוז כספי הציבור עמד לנגד עיניהם. לצורך הפרויקט, נקבע תקציב של 120 מיליון דולר (העלות הסופית הגיעה ל-228 מיליון), ונבחר האדריכל הנודע פרנק גארי לתכנן את המבנה. הרעיון היה לייצר מונומנט עירוני בלתי נשכח, שינעץ את מקומה של בילבאו כבירה כלכלית-תרבותית עולמית. המוזיאון אמור היה להיות הסמל והחותמת הסופית לתהליך העמוק שעברה העיר בעשורים האחרונים.
והשינוי ניכר באופן מידי; בעקבות המוזיאון מגיעים התיירים, שמגלים עיר אטרקטיבית, מסודרת המספקת חוויה אורבנית מרתקת. בעקבות הביקושים הגבוהים נפתחים מאות מלונות ומסעדות, מתפתחת סצנה תרבותית של אמנים מקומיים, ספרדים רבים בוחרים להגר אל בילבאו המתפתחת והמתחזקת וכספים והשקעות מתחילים להיכנס אל העיר. האוכלוסייה הבעייתית שנהגה לפקוד את איזור מרכז העיר נכנסת לתכניות שיקום אזוריות בתמיכתן של הרשויות והעירוניות של בילבאו מחוללת את השינוי האיזורי שייחלו לו במחוז הבאסקי.
בסופו של דבר, המוזיאון החזיר את ההשקעה של משלמי המיסים תוך פחות מ-7 שנים. כמו כן, התווספו כ-750 אלף לילות בשנה בבתי המלון בעיר וכ-1000 משרות קבועות הקשורות לענף התיירות. קיימות הערכות שהמוזיאון מכניס כ-40 מיליון דולר מדי שנה למשרד האוצר הבאסקי. הפרויקט נחשב למסוכן בשעתו אך הוא מתברר כיום כהצלחה שהייתה שווה את ההשקעה והעלות הגבוהות.
ולסיכום, המוזיאון בבילבאו לא תוכנן רק על מנת להוות מבנה אדריכלי אייקוני, הבניין הוא רק החזית ואולי הסמל למערכת ושורה של פתרונות שהתרחשו בשדה האורבני של בילבאו לבעיות הרבות שהיו לעיר ולמחוז באותה התקופה.
מספרים
• עלות הקמת המוזיאון הסתכמה ב- 228 מיליון דולר: 12.1 לאדריכל פרנק גארי, 6.4 למשרד המתכנן, 100 לבנייה, 10 לבעלי השטח, 24 לקרן גוגנהיים, 44 לייסוד אוסף המוזיאון ו- 30 מיליון להוצאות שונות לפני פתיחת המוזיאון.
• המוזיאון מושך כ-מיליון מבקרים מדי שנה.
• כ-1000 מקומות תעסוקה נוספו בבילבאו בעקבות הקמת המוזיאון.
• 750,000 לילות בשנה התווספו לבתי המלון בעיר.
• המגזר הפרטי חשש מאד מן הרעיון ולכן לא מיהר להשקיע , כמעט וכל הכספים שהושקעו בפרויקט הגיעו מן הסקטור הציבורי והתחלקו בין מועצת העיר לממשלת הבאסקים.
• המוזיאון החזיר את השקעתם של משלמי המיסים תוך 7 שנים מיום פתיחתו.
לכל פרויקט התחדשות עירונית הסמל שלו, ובמקרה של בילבאו המתחם האורבני שעבר את השינוי המשמעותי ביותר היה Abandoibarra, הממוקם בלב ליבו של המטרופולין. טרם תהליך ההתחדשות, האיזור היה מוקד לפעילות נמל, מספנות ומפעלי תעשייה שניתקו את מרכז העיר מהנהר. כיום על שטח המספנות ניתן למצוא את טיילת בילבאו, פארק הרפובליקה של אבנדו מוזיאון גוגנהיים, היכל הקונצרטים של בילבאו וחשוב מכל את האיצטדיון החדיש של קבוצת הכדורגל המקומית, המהווה את מקור הגאווה הגדול ביותר לתושבים המקומיים. זהו המרכז המרשים והמשמעותי ביותר של העיר, איזור מאד מתויר ותושביה פוקדים אותו גם באירועים מיוחדים.
פינוי המספנות, מסילות הרכבת והאוטוסטרדה. הוספת 2 גשרים להולכי רגל, הקמת 3 מונומנטים עירוניים מרכזיים
ניתוח וסיכום
שנים רבות לאחר הפרויקט בבילבאו, קמו ביקורות רבות אשר מתיימרות לבחון את הקמת המוזיאון והפרויקט בבילבאו מבחינה כלכלית, ובנוסף, לענות על השאלה החשובה: האם המוזיאון היה הסיבה לשינוי העירוני בבילבאו או שמא הוא רק הסמל לפרויקט מקיף וחשוב יותר ?
ראשית, נראה שיש להיזהר עם הרצון לייצר מונומנטים סמליים (מוזיאונים\ פסלים\גורדי שחקים) "כמחוללי העירוניות"; לטענת רבים, ההצלחה של בילבאו נובעת מסיבות שונות וביניהן ההשקעה הכלכלית העצומה ממשלת הבאסקים בתשתית ובאוכלוסיה המקומית. אמנם, כיוון שההשקעה במוזיאון גררה ביקורת רבה, נוח לקברניטי העיר להציג לתושבים ולעולם את ההצלחה של בילבאו בזכות המוזיאון (בייחוד על רקע נתוני הכניסה לעיר), כחלק מתהליך התחדשות עירונית והשקעה בתרבות, אך העובדות שראינו מתארות לנו תמונה שונה לחלוטין.
שנית, מבקרי תרבות, בייחוד באסקים, טוענים כי לדגם כמו גוגנהיים אין שום ייחוד תרבותי, ובכך הוא לא משרת את התרבות הבאסקית המקומית, אלא הופך את בילבאו לעוד נקודה במפה הגלובלית. לטענתם, הוא מתעלם מנקודת מבט תרבותית-מקומית ומונע משיקולים כלכליים בלבד ולכן הם מתייחסים אליו בזלזול.
כמו כן, ביקורת אחרת שהופנתה נגד המוזיאון הייתה העובדה שהקמתו שאבה את רוב התקציב של בילבאו באותם השנים, ונלקחו כספים שיועדו לשימוש של פעילות תרבותית מקומית נרחבת. בנוסף ,העובדה שהמחתרת הבאסקית עשויה עדיין לפעול בבילבאו עלולה לפגוע קשות בתיירות הנכנסת ולכן לא ניתן להסתמך עליו לטווח הארוך. לטענת רבים, מונומנט אחר המהווה נקודת מפגש מרכזית יותר עבור תושבי העיר, הוא אצטדיון סן מאמס החדש, ביתה של קבוצת הבית אתלטיק בילבאו. בסקר שנערך בקרב תושבי העיר הרוב המוחץ הביע הזדהות גבוהה יותר עם האצטדיון על פני המוזיאון.
ולסיכום,
ההתחדשות העירונית בבילבאו שמה את האזרח במרכז, שיפרה את תשתיות העיר לחלוטין, ושינתה את מרכז העיר ושכונות רבות בה בצורה אבסולוטית. כיום, ניתן לומר כי הפרויקט הצליח בגדול אולם אין ספק כי היה זה מהלך מסוכן מאד בשעתו.
1- מחויבות אזרחית- האוכלוסייה בעיר הבינה עד כמה חשובה התגייסותם לטובת התהליך ועמלה רבות למען הצלחתו. במהלך שני עשורים סבלו תושבי העיר מן העבודות הרבות שהתבצעו בעיר אך כיום הם קוצרים את הפירות.
2- השילוב בין מעורבות של גופים ציבוריים לארגונים פרטיים ושיתוף הפעולה המוצלח ביניהם יצר רשת של בעלי אינטרסים שמחויבים להצלחת הפרויקט. הפרויקט טיפל בהמון כשלים פיזיים וחברתיים שהיו בעיר לפני ההתחדשות.
3- ממשלה ורשויות אמיצות שהבינו כי על מנת ליצור שינוי משמעותי, יש צורך בתיקון מהשורש, הבחירה במהלך "על כל הקופה" שנגע באספקטים רבים מאד ,שדרג את העיר באופן טוטאלי והוציא אותה מהמשבר בדיוק כפי שצפו קברניטיה.
4- תהליכי ההתחדשות העירונית צריכים להיות מותאמי מקום ותרבות. ישנם פרויקטים דומים בעולם שניסו לקחת מודל מסוים ודרכו להחיות עיר. בשפילד למשל, הפרויקט נחל אכזבה ענקית ונסגר עוד באותה השנה. גוגנהיים בילבאו היה חלק מניסיון לחדש עיר שלמה עם אסטרטגיה מונעת תיירות. המוזיאון השתלב בתוכנית עירונית הרבה יותר רחבה הכוללת רשת תחבורה ובתי מלון, והוא נמצא במיקום שבו בתוך שעתיים מטיסות זולות יש בדיוק את קהל היעד הנכון; מיליוני אנשים אמידים ומשכילים, ממעמד הביניים, בערים כמו לונדון , פריז וברלין.
5- אפקט בילבאו היווה סמן לתחילת עידן של נסיונות התחדשות עירונית דרך מבנים עירוניים ייחודיים - מאז בילבאו, שורה של ערים ברחבי העולם שכרו אדריכלים מגה-סטארים וביקשו לייצר מוזיאונים ומבני ענק כדי להניע תיירות, התחדשות או אג'נדות חברתיות אחרות. מוזיאון האמנות של סנטיאגו קלטרווה במילווקי, מוזיאון Marta Herford של גרי בגרמניה ומוזיאון LVMH בפריז, הרחבה של מוזיאון האמנות של דניאל ליבסקינד, ה-MaXXI של זאהה חדיד ברומא, ו-Kunsthaus Graz של פיטר קוק וקולין פורנייה, שתוכנן כדי לתת תמונה צופה פני עתיד יותר לעיר האוסטרית מימי הביניים - כל אלה תוצרים של הפרויקט המוצלח בבילבאו.
6- העובדה כי "אפקט בילבאו" נודע ברחבי העולם בעיקר בזכות מוזיאון גוגנהיים, עושה מעוות את התמונה האמיתית לתהליך העמוק שעברה העיר. חשוב לזכור כי הושקעו מעל ל-6 מיליארד דולר בפרויקט כולו, וההשקעה ניכרת בכל תחומי החיים- כאשר המוזיאון הוא רק הסמל לתוצר הסופי. לא ניתן להכתיר את המוזיאון לגורם ההצלחה העירונית בבילבאו, אין ספק כי יש לו חלק אך בנייתו לבד לא הייתה מחיה את העיר והופכת אותה לסמל ההצלחה של ההתחדשות העירונית.