חלק א' - דפוסי התיישבות
סאו פאולו היא העיר הגדולה והחשובה ביותר בדרום אמריקה וביתם של לא פחות מ-22 מיליון תושבים. המגהלופוליס הענק מכיל באותו המרחב מאפיינים מהעולם הראשון והשלישי, ומהווה בית למגוון קבוצות אוכלוסיה, דפוסי תכנון ייחודים וצמחיה מרהיבה. מלמטה ועד למעלה, ניתן למצוא בעיר את כל הסתירות שמרחב אורבני עלול לספק; פיתוח עירוני מואץ מול הזנחה מקומית, ציפוף אינטנסיבי בשעה של זחילה עירונית מוגברת, עושר אדיר המתקיים במקביל לעוני מחפיר, כבישים ומערכות רכבות בסמוך לשכונות המתמודדות עם תשתיות מוזנחות, התחדשות עירונית ומגדלי ענק מעל איזורים שלמים של התיישבות 'בלתי חוקית' בפאבלות מרכז העיר ובועות ירוקות מרהיבות לצד זיהום אויר אינטנסיבי. ועדיין, העיר מהווה את זירת ההתרחשות הכלכלית והתרבותית החשובה ביותר בברזיל וביבשת דרום אמריקה, ומהווה נקודת מפתח לחברות הענק הבינלאומיות, בניסיונן לכבוש את השוק הדרום אמריקאי (LATAM) והברזילאי בפרט. מה סוד הקסם של סאו פאולו, ולמה היא נחשבת לאחד מהמוקדים העירוניים החשובים בעולם ?
אוקיינוס אורבני, ספגטי של כבישים, ניו יורק הדרום אמריקאית, עיר ללא סיכוי; כל כך הרבה דרכים בהן הפאוליסטות (התושבים המקומיים) מתארים את ביתם, המטרופולין הגדול ביותר ב- LATAM. הכרך העצום המשתרע על כ-8,000 קמ"ר (פי 5 מגוש דן ומלונדון רבתי) ומכיל כ-22 מיליון תושבים אמנם נראה מאיים במיוחד במבט ראשון, אך עם זאת מספק כר פורה לבחינת תהליכים עירוניים במאה ה-21. מצד אחד, הנתונים מציגים לנו מטרופולין מתפתח, מרכז כלכלי ותרבותי המכיל מגוון אנושי ופיזי אשר ללא ספק מוביל את ערי החצי הדרומי של כדה"א. מן הצד השני, כמה סאו פאולו מהווה גורם אורבני משמעותי ומוביל ברמה העולמית ? ומה החוויה\איכות החיים שהיא מציעה לתושביה ? דרך שורה של סיורים ברחבי העיר, שיחות עם פאוליסטות (תושבים מקומיים), ניתוח מאמרים ותכנית המתאר האסטרטגית , PIANOSA מתיימרים להבין טוב יותר את העיר ולנסות לפרק את הדיסונסס המרחבי המאפיין כל כך את סאו פאולו. המאמר הראשון מתייחס לדפוסי התיישבות ובינוי בעיר. בהמשך יתפרסמו שלושה ניתוחים נוספים הבוחנים את רמת התשתיות בעיר בדגש על נושא התחבורה , מדד השטחים הפתוחים והמרחב הציבורי, ולבסוף בהגדרת הפרמטרים המנחים לשני העשורים הקרובים דרך בחינת תכנית האב האסטרטגית לפיתוח העירוני בסאו פאולו.
רקע
בירת מדינת סאו פאולו ממקומת בחצי הכדור הדרומי של כדור הארץ, בחלק הדרום מזרחי של מדינת ברזיל, בגובה של כ-700 מטרים מעל פני הים ובמרחק של פחות מ-100 ק"מ מחופי האוקינוס האטלנטי (שם נמצאת עיר הנמל והשער לאירופה- סנטוס). העיר נחשבת לגדולה ביותר ביבשת דרום אמריקה ולאחד מחמשת המגלופוליסים הגדולים בעולם; שטח העיר 1,522 קמ"ר ובתחומה כ- 12.5 מיליון תושבים. מטרופולין סאו פאולו (8000 קמ"ר) כולל 38 ערים ובסך הכל כ-22 מיליון תושבים.
נראה שהאקלים בעיר יכול ללמד הרבה על אופיה ההפכפך והניגדיות שבה ; המקומיים מעידים כי ביום אחד מתחלפות ארבע עונות בסאו פאולו, ואכן כך הדבר. אמנם, מפאת מיקומה הגיאוגרפי, שורר בעיר האקלים הסוב טרופי-לח, מה שאומר הרבה מאד גשמים, לחות וחום, מצד שני, גובהה וקרבתה לים ממזגים את הטמפרטורות. כך נוצר מצב של ימים המתחילים עם מכת שמש, עוברים לסופת רוחות, ממשיכים עם גשם זלעפות ומסתיימים בבריזה נעימה. העונה ה-5 היא כמובן זיהום האויר, שפעמים רבות מונע מהשמיים את צבעם הטבעי.
את המגוון האתני הרב ביותר בברזיל ניתן למצוא בעיר. החל מסוף המאה ה-19 הגיעו אליה מהגרים רבים מאיטליה אשר נחשבים לקבוצת האוכלוסיה המשמעותית ביותר בה. בנוסף היגרו אליה במשך השנים תושבים מגרמניה, ספרד, יפן, נוצרים מסוריה ולבנון, וכן יהודים רבים (ברובם מאירופה, אך גם מתחומי האימפריה העות'מאנית לשעבר)- לכולם השפעות ניכרות במרחב. בשנים 1908–1950 הגיעו מהגרים רבים מיפן מתוך הרצון של הממשלה המקומית לפתח את החקלאות הברזילאית (כיום מדובר בקהילה הגדולה ביותר מחוץ ליפן המונה כ-1.5 מיליון תושבים). באמצע המאה העשרים, החלה גם הגירה פנימית גדולה לסאו פאולו מהחלקים העניים של צפון-מזרח ברזיל- השפעת ההגירה הזאת משמעותית ביותר בתחום המרחבים האפורים\ בלתי מוסדרים (פאבלות) באזור המטרופולין.
סאו פאולו נמתחת מצפון לדרום בין 2 נהרות המגיעים מכיוון מזרח ומתפצלים בשלהי מרכז העיר. נהר הטייטה עולה צפונה ועושה את דרכו עד חופי סאו סבסטיאו - נקודת האמצע בין ריו דה ז'נירו וסאו פאולו. נהר הפיניירוס מתפתל דרומה ויורד כל הדרך עד לעיר הנמל סנטוס. ביניהם משתרעת העיר העתיקה, ובה מצויות השכונות הותיקות (Republica, se, consolacao) וגם החדשות יותר והמבוססות Jardin, Vila Mariana, Alto de Pinheiros.
כיאה למטרופולין אמיתי, המרכז העירוני זז כל כמה שנים ומרכז הכובד משתנה; המרכז הכלכלי היה במשך שנים רבות AV.Paulista אולם בהמשך עבר ל- Faria Lima וגם לשכונות מרוחקות יותר בפרברי העיר (Alphaville למשל). גם מרכזי המגורים המבוקשים יותר משתנים מדי כמה שנים, ואיתם גם זזים מוקדי המסחר והבילוי. כעת, שכונות המגורים המבוקשות ביותר (מבחינת מחיר למ"ר) הן VIila Olimpia, Itaim Bibi ו-Jardins . בשנים האחרונות הביקושים ב- Pinheiros ו - Vila madaleina התגברו מאד ונראה כי בשנים הקרובות תעלה על המפה גם Vila Leopoldina אשר צדה את עיני הזוגות הצעירים. המרכזים התרבותיים כדוגמת מונומנטים, מוזיאונים ומוסדות ציבור מצוים בעיקר במרכז הותיק של העיר גם כיום, למרות ההתמודדות עם תדמית בעייתית ואזורים בהם הרמה הסוציו אקונומית נמוכה למדי.
סקירה
הפרמטרים המוצעים לניתוח העיר במאמרים הקרובים יכולים לשמש לבחינת כל מרחב אורבני ובכך לשמש כר להשוואות בין מטרופולינים שונים ברחבי העולם. במאמר זה בחרנו ב-PIANOSA להתמקד במרקם העירוני ובדפוסי הבינוי בו, התשתיות בהתמקדות תחבורתית, רמת השטחים הפתוחים ולבסוף בהגדרת הפרמטרים המנחים לשני העשורים הקרובים דרך בחינת תכנית האב האסטרטגית לפיתוח העירוני בסאו פאולו.
חלק א' - דפוסי בינוי
סאו פאולו היא אחת מהערים ההטרוגניות ביותר שניתן למצוא במרחב הגלובלי; בשטחה העצום מצטופפות קבוצות אוכלוסיה שונות, הדוברות מאות ניבים (מקומיים וזרים), ומתגוררות בדפוסי בינוי מגוונים, ותיקים וחדשניים, חוקיים ובלתי חוקיים. להלן ארבעה דפוסי בינוי מרכזיים אותם זיהינו במרחב העירוני.
מגדלים
במבט ראשון, סאו פאולו היא ללא ספק עיר המגדלים. חדשים או ישנים, נמתחים בין 10 ל-30 קומות (ולעיתים יותר), גורדי השחקים מגדירים את נוף המטרופולין. מבט מרחוק גורם לתהות האם יש ביניהם גם אנשים. למעשה, בהרבה מקרים, לפחות במרכז העיר מדובר בפרברים לגובה ובקהילות שער מובחנות; הבניינים שנבנו כאן בשלושת העשורים האחרונים מצייתים למנגנון דומה: גבוהים, סגורים, מוקפים גדרות ומספקים לדייריהם את 'כל מה שצריך' - גינה, בריכה, חדר כושר, מועדון. בכל יום שעובר, כחלק מתכנית האב האסטרטגית שהתהוותה בשנת 2014, מרכז העיר מתמלא בעוד ועוד מגדלים (לפחות 20 קומות) כחלק ממגמת הציפוף לאורך מרכזי תחבורה. בכל סיור ברחוב, עוד אתר בניה, אבן פינה לבניה של עוד מגדל. חשוב לציין כי כל דירה בסאו פאולו מחויבת בדמי ניהול (די יקרים) המהווים כ-25% ממחיר השכירות, מה שמוביל לתחזוקה גבוהה מאד של רוב המבנים בלב העיר (גם הותיקים שבהם).
המגוון הגדול של המבנים (חלקם מאד מודרניים) משקף גם מגוון רחב של סגנונות וחומרים אדריכליים; מגדלי זכוכית בגוונים שונים מתערבבים עם מבנים מרשימים עם פני גרניט ושיש לצד מגדלי מתכת. המראה האקלקטי היצירתי של העיר, הדומה לזה של כל אחד ממרכזי המטרופולינים הגדולים בעולם, מהווה למעשה את חזית זירת ההתרחשות של האדריכלות הברזילאית.
מבט מגג אחד משלושת המגדלים הגבוהים ביותר בעיר - Edifício Itália
מבט על גורדי השחקים ממרכז הסחר המקומי - רחוב AV.PAULISTA
חזית בניין מגורים טיפוסי בסאו פאולו, חזית מגודרת עם עמדת שומר החסומה לגמרי לרחוב
מצד אחד, יש הגיון בבניה צפופה ורווית מגדלים במטרופולין עם המאפיינים של סאו פאולו. המגדלים מצליחים לספק תחושת ביטחון ונחת לדייריהם, כאשר הם מחומשים בשומר 24\7 , עניין מאד רלוונטי בברזיל, רווית הפשיעה. כמו כן, כיוון שבשכונות רבות המרחב הציבורי אינו מספק דיו, הרי שתושבים שידם מספקת, כמהים לשטחים פתוח(ובמקרה הזה פרטי-משותף) ומקבלים מענה לכך בגזרת המגרש המשותף. כמו כן, הזחילה העירונית וכרסום השטחים הפתוחים בסביבת העיר מחייב בניה לגובה. מצד שני, שכונות רבות משנות את פניהן ובמקום מבנים ותיקים, נמוכים, עם חזית מסחרית, נבנים מגדלים רבי קומות סגורים ומנותקים מה שהופך רבות מהשכונות למנומנמות וקצת מוציא את האויר למעודדי העירוניות. הנה עוד דיסוננס מרחבי; תושבי סאו פאולו שכל כך אוהבים את הרחובות החיים, מלאים במסעדות, בתי קפה, חנויות ויעידו על כך השכונות הפופולריות VILA MADALENA ו- PINHEIROS, עוברים להתגורר בבניינים סגורים, קהילות שער, שיהפכו את הרחובות שהם כל כך אוהבים תוך מספר שנים ללא רלוונטיים.
יחד עם זאת, אף פעם לא מאוחר, ונראה כי השינוי כבר החל; בניינים חדישים יותר שנבנים כאן בשנים האחרונות כבר מקיימים עקרונות עירוניים יותר. בחזית המגדלים החדשים ניתן למצוא הקצאה מסחרית לאורך הרחוב, תכסית הבניה עומדת על 100%, הקצאות ורטיקליות הן עניין שיגרתי ובשעה טובה עקרונות חשובים הגיעו גם לסאו פאולו. כל זה קורה כחלק מתכנית המתאר האסטרטגית לעיר ששוחררה ב-2014 ומתיימרת להפוך את המטרופולין לעירוני יותר. התכנית מגדירה למבנים החדשים שנבנים לקיים "חזית פעילה" בקומת הקרקע בה יתקיימו שירותים מסחריים וציבוריים פתוחים למרחב הציבורי ולרחוב.
צמודי קרקע
באופן מפתיע, למרות קו הרקיע המאיים של העיר, אשר מציג אלפי מגדלי בטון גבוהים, במרכז המטרופולין ניתן למצוא מספר שכונות בהם משתרעות וילות יוקרתיות ומבנים בני 2 קומות. בסאו פאולו נראה שלעיתים הכללים שאנו מכירים עובדים הפוך; הפרברים כאן מצוים בלב העיר ותופסים שטחים עצומים ממרכזה. שכונות עצומות מלאות בוילות מפוארות, מנותקות מרשת התחבורה הציבורית אך בעלות תשתיות גבוהות, ובעיקר מגינות על תושביהן בעזרת צמחיה מפותחת ושמירה קבועה. באופן אבסורדי, שכונות JARDIN , ALTO DE PINHEIROS וגם חלקים נרחבים משכונות מרכזיות נוספות עדיין מתאפיינים בבניה נמוכה וכמו הרבה מאד סתירות שנמצא כאן במרחב העירוני, העירייה שמעודדת בניה לגובה בצפיפות גבוהה מאד מאפשרת במרכזה התיישבות פרברית נרחבת. בתצלום האווירי ניתן לראות כמה התופעה רווחת במרכז המרחב העירוני:
ובאותה מפה ניתן להבחין כמה איזורים במרכז המטרופולין עדיין מצויים בצפיפות נמוכה במיוחד :
חשוב לציין כי מדובר בשכונות בהן מתגוררת אוכלוסיה ותיקה ומאד מבוססת. למרות הניסיונות לצופף את מרכז העיר, לא נראה כי בשנים הקרובות האוכלוסיה הזאת תסכים לממש תוספת זכויות ובניה על חשבון איכות החיים שהמרחבים הללו מספקים. אלו הם איזורים אורבניים מרכזיים הקרובים לשלל ההזדמנויות שמציעה העיר, ירוקים מאד ושונים מהרחובות הסואנים ומלאי העשן במרכז העיר. רובם מרושתים בשבילי אופניים חדישים, תשתיות איכותיות ואבטחה ברמה גבוהה. באופן כללי, ניתן לומר כי האווירה למטייל בהם שונה מאד מטיול ברחובות הסואנים של סאו פאולו, ואפילו משכיחה את התחושה שאתם נמצא במגהלופוליס של 22 מיליון תושבים.
הנה כמה תמונות להמחשת הפסטורליות ולאיי העושר הממוקמים במרכז המטרופולין :
פאבלות
עוד אחת מהסתירות הרבות שנמצא בניתוח; מדינת סאו פאולו היא העשירה ביותר בברזיל והעיר סאו פאולו היא הלב הכלכלי והפיננסי של המדינה כאחד. יחד עם זאת, סאו פאולו היא גם העיר באמריקה הלטינית עם מספר האנשים הגבוה ביותר המתגוררים בשכונות עוני. משרד השיכון העירוני מציין כי 30% מהתושבים חיים בתנאי דיור מעורערים (בסך הכל שלושה מיליון תושבים). בפאבלות שורר מצב מתמיד של משבר דיור; ציפוף יתר (מעל 3 נפשות לחדש שינה) ומגורים משותפים (כאשר בית אחד משותף ליותר ממשפחה אחת). חשוב מאד לציין שהפאבלות אינן צורת התיישבות אופיינית בעיר סאו-פאולו, ולרוב מדובר באיי עוני נדירים במרכז העיר. יחד עם זאת, במרחב המטרופולין, התהוו וצמחו בעשורים האחרונים מספר בלתי מבוטל של התיישבויות בלתי פורמליות, וכאשר יוצאים לכבישים המהירים של המטרופולין כבר מבחינים בהיקיפי התופעה טוב יותר.
בברזיל קיים גירעון דיור של 6.3 מיליון בתים, לפי מחקר שנערך על ידי משרד המזכירות לתכנון וניהול של ממשלת סאו פאולוו, אשר מובילה בדירוג הגירעון בדיור, וחסרים בה כ-640,000 בתים. החל מאמצע המאה ה-20 החלה אוכלוסיה רבה להגר לערי דרום ברזיל, ובייחוד לסאו פאולו המפותחת, בחיפוש אחרי הזדמנויות כלכליות. גלי העיור הביאו עמם משבר דיור משמעותי, שלחלקו לא נמצא פתרון עד עצם היום הזה. בשנות ה-80 המצב רק החמיר והדיור הרעוע והבלתי פורמלי החל לצמוח בתוך העיר; המשבר הכלכלי שתקף את סאו פאולו (שהייתה במשך עשרות שנים הלב התעשייתי של המדינה) גרם להחמרת האבטלה והעוני, וכתוצאה מכך לגידול משמעותי בשכונות בלתי פורמליות. בשנות ה-70 של המאה ה-20 היוו הפאבלות רק 1 אחוז מאוכלוסיית סאו פאולו, אך בתחילת שנות ה-90 נתון זה הגיע ללא פחות מ-20 אחוז. התפתחות הפאבלות התרחשה בעיקר בשולי העיר וכחלק ממגמה של זחילה עירונית מואצת; העיר, שעד אמצע המאה העשרים הייתה צפופה וקומפקטית, התרחבה במהירות על חשבון הטבע המקיף אותה.
תכנית המתאר המפורטת והמדוקדקת שפירסמה העירייה ב-2014 אינה מתייחסת לאזורים הללו, ואולי במכוון כמו שאנחנו מכירים ממקומות אחרים בעולם, מצד שני, גורמים אחרים כן מנסים לשנות את המצב כפי שנציג בהמשך. הפאבלות החדשות שמתהוות במרחב מרוחקות היטב ומנותקות מהזדמנויות המרכז. ככל שהם גדלים, רק חלקם משתלבים בעיר; רובם עדיין סובלים מתנאים לא סטנדרטיים. פאבלת פאראיזופוליס למשל, קהילת פועלים של יותר מ-100,000 תושבים מהווה את אחת מהתיישבויות הבלתי מוסדרות הרבות של העיר. צילום מהאויר ממחיש את הצפיפות בה מתגוררים תושביה, לעומת המרחב הירוק של השכונות הצמודות לה.
Paraisópolis, São Paulo
וכך זה נראה כאשר מוסיפים מדדים סוציו-אקונומיים:
אמנם, עוני הוא תופעה טיפוסית בסאו פאולו ומהווה את הבעיה העיקרית של העירייה; מצד שני, לפי כל המדדים, אין מדובר בעוני ומחסור בתנאים כפי שידוע ממקומות אחרים בערים אפריקאיות או בדרום אסיה. הנתון המרכזי שיעיד על כך הוא ש-98% מהמבנים בסאו-פאולו מחוברים למים. בניגוד לזאת, המדדים הפחות נעימים מתייחסים לשירותים בסיסיים ירודים במיוחד בהתיישבויות בלתי פורמליות; חומרי הבניה מסוכנים, מערכת הביוב לא כל כך קיימת, הפשע גואה והצפיפות רק גוברת.
יחד עם זאת, יש סיבות לאופטימיות ואולי עיריית סאו פאולו יכולה להוות דוגמה בינלאומי בניסיונות להתמודד עם התיישבות בלתי פורמלית, להסדרה ולקירוב אוכלוסיות מוחלשות להזדמנויות. התוכנית Programa de Recuperação Urbana e Saneamento Ambiental de Bacia Hidrográfica do Guarapiranga הצליחה לשפר את חייהן של כ-130 אלף משפחות המתגוררות בתחומי העיר. העיקרון הבסיסי היה לשפר את תנאי הדיור באזורים מוחלשים באמצעות התמקדות בתשתיות ראשוניות (מערכת ביוב, ניקוז מי גשמים, ריצוף כבישים, חיבור למים זורמים), מלווה בהשקעות שנועדו ליצור מבנים ומתקנים ציבוריים (כיכרות, פארקים, מרכזי קהילה וספורט); המטרה היתה לצמצם את המרחק (פיזי וסמלי) של השכונות הבלתי פורמליות מהאזורים הפורמליים של העיר. כל הפעולות קרו במקביל לנסיונות להגביל החלטות על פינוי התיישבות בלתי חוקית ולוו בהליך הסדרת מבנים שנבנו שלא כדין על קרקע ציבורית. בהליכי התחדשות המתמקדים בראש ובראשונה בתשתיות, בייחוד באיזורים בהם מתגוררות אוכלוסיות מוחלשות, יש אמירה ברורה ; הרווח הציבורי צריך להוות גורם משמעותי יותר מהרווח הכלכלי. נתוני התכנית, שהצליחו להציג ירידות של עשרות אחוזים ברמת האבטלה והפשיעה הוכיחה לקברניטיה כי התכנית הצליחה, וכיום היא הורחבה לאיזורים נוספים בעיר.
מחנות ארעיים - דרי רחוב
אי אפשר לדבר על סאו פאולו בלי להזכיר את כמות דרי הרחוב והמקום שהם תופסים במרחב האורבני של המטרופולין. אולי החוויה הקשה ביותר לאורח בעיר היא הניגודיות הכל כך בולטת בין העושר והשפע בחלקים נרחבים מהעיר, לעוני הבלתי נתפס, אשר נחווה כמעט בכל יציאה לרחוב. התופעה בולטת במיוחד בשכונות מרכז העיר הותיק בשכונות Republica, Se ו- Bras אך מהם היא זולגת כמעט לכל שכונות העיר. בכל הליכה רגלית תפגשו דיירי רחוב, מלווים בעגלות מלאות בציוד, לעיתים למחזור אשפה וחומרים אחרים, במקרים אחרים באוהלים במרכז המדרכה, המוני דיירי רחוב תחת בשכונות ארעיות מתחת לגשרים הרבים, קבוצות או יחידים הממלאים את העיר ותופסים מקום משמעותי בו.
כ-1.2 מיליון ברזילאים הם חסרי בית. המשבר נגרם על ידי עליית עלויות הקרקע בשנים האחרונות והמעבר הברזילאי לכלכלה ניאו-ליברלית. אם להוסיף את מאפייני המערכת המקומית, המתנהלת בתחומי רווחה, בריאות וחברה לפי המודל האמריקאי ובנוסף את משבר הקורונה, שהכה בכלכלה המקומית, וגלי התמכרות לסמים, אפשר להבין איך המדינה הגיעה למצב כל כך קשה. בארבע השנים האחרונות אוכלוסיית חסרי הבית של סאו פאולו גדלה ב-65%, וכעת על פי ההערכות של גורמים חברתיים מדובר ב בכ-60,000 אנשים.
המרחב המטרופוליני הסמלי ביותר לייצוג והיקף תופעת מגורי רחוב מכונה בפי המקומיים Cracolândia; מספר בלוקים הסמוכים לתחנה המרכזית LUZ וידועים לשמצה בשכיחות הגבוהה של סחר ושימוש ציבורי בסמים. מדובר בתופעה בקנה מידה עצום, שאולי מסמלת כמה תופעות עירוניות "רגילות", צומחות במגהלופוליס כמו סאו פאולו - בעיות עירוניות יכולות להגיע לממדים עצומים והרסניים. הבלוק העירוני כולל בכל רגע נתון התקבצות של כ-5000 דרי רחוב; על פי סקר של האוניברסיטה הפדרלית של סאו פאולו (Unifesp), 46% מתושבי קרקולנדיה קונים סמים בכסף גניבה ו-35% פונים לזנות, בעוד 58% הם קבצנים. למעשה, שיטוט באיזור מספק תחושה מבהילה ואפוקליפטית של דיסטופיה עירונית והתפרקות מערכתית-חברתית חמורה במיוחד.
ברחבי העולם, רשויות ממוקדות בניקוי העיר מחסרי הבית ומיגור התופעה מהמרחב הציבורי דרך איתור, פיקוח וחקיקה. גם בסאו פאולו העירייה מנהלת מאבק עיקש באוכלוסית דרי הרחוב, כאשר מנגד, היא מציעה (יחד עם ארגונים נוספים) מספר רב של תכניות שיקום וניסיונות למתן דיור זמני. מדי זמן מגיעים נציגי המשטרה והרשויות לפנות את העיר הזמנית שמוקמת בשכונה, הכוללת אלפי דרי רחוב המקובצים על מספר רחובות. בין 2013 ל-2019 ביצעו הרשויות שורה של "פשיטות" על המרחב תוך כדי הריסת אוהלים והתמקמויות ארעיות והצעה לדרי רחוב להיכנס לתכנית המקומית לשיקום, הכוללת מגורים זמניים לחודש ימים במתחם משותף. מדי פעם זה מצליח, אך לרוב אותם דיירים ואחרים פשוט חוזרים לאותם הרחובות וההתיישבות הארעית, הופכת קבועה.
הכל התחיל באמצע המאה ה-20, במקביל תופעת הזחילה העירונית והפרבור; כפי שקרה בערים אמריקאיות רבות גם בסאו פאולו האוכלוסיה הותיקה החלה לנטוש את שכונות המרכז ההיסטורי לטובת פרברי מרכז העיר ובתים צמודי קרקע. בתחילה, האיזור שימש לשיכון חלק מהאוכלוסייה הענייה של העיר ובהמשך, כל מי שיכל עזב את המרכז לטובת שכונות איכותיות יותר. העיר גדלה והתפתחה במהלכי זחילה עירונית, הרשויות המשיכו להתעלם מהאזור בתכניות הפיתוח, אוכלוסיה ותיקה המשיכה לעזוב, עד שהמצב הגיע לכאוס עירוני מוחלט, כאשר האיזור כולו הפך למעוז ההומלסים, סוחרי הסמים והפשע.
כמו בבולטימר, אז החליטו קברניטי העיר לסגור את מעוזי הסמים באיזור מוגזר ומרוכז "האםסטרדם", גם קראקולנדיה הוגדרה כנקודת ריכוז כדי למגר ולשלוט בתופעה. ייתכן ורשויות בעולם וגם בישראל(ראו ערך נווה שאנן) מעדיפות לרכז את הבעיה במקום אחד ולמנוע זליגה לאיזורים המבוססים יותר של העיר. התפיסה הרווחת היא שמיגור באיזור אחד ייצר פיזור למקומות רבים בעיר, מה שאכן נראה כרגע בסאו פאולו. לאחר שורה של פשיטות על האיזור בשנתיים האחרונות, אמנם נראים פחות התרכזויות עצומות בקרקולנדיה, אך דרי הרחוב זולגים לשכונות אחרות בעיר, ונראים במקומות רבים במרחב.